Light alone, does not make light. There must be darkness for light to become light." T. Ando"
בחג החנוכה נוהגים לשיר "סורה חושך, הלאה שחור! סורה מפני האור!" , תוך רקיעה חזקה ברגל, כמו היה ה'שחור' חיה תוקפנית. במאמר זה אנסה לעמוד על חלק מתפיסותינו לגבי האפלה והשלכותיה על אדריכלות, אור ותאורה.
טיבה של האפלה
בימים עברו, טרם המצאת הנורה החשמלית, הייתה קיימת הפרדה ברורה בין יום ללילה, בין שעות ערות לשעות שינה, בין פעילות להפסקה. התכנסות השבט או המשפחה סביב המדורה, כמקור אור וחום, הייתה העת לשיח ולמיני סיפורי מעשיות. רק לאחרונה סיפר לי אבי, בערגה, על הסיפורים שנהגה לספר לו אימו באפלה, לקראת צאת השבת, בזמן שבין רדת החשיכה – להבדלה. כך גם קורה, שכאשר מעבירים לילה בלינה תחת כיפת השמים מגלים, פתאום, עד כמה מופלא הוא אורו של הירח ואורם המרצד של הכוכבים.
טיבה של האפלה, כטיבו של השקט. אכן, שעות החשכה טומנות בחובן מיני סכנות, החל מחיות טרף ופולשים. אך היום, עיקר הסכנות קשורות לתחלואים 'מעשה ידי אדם' אשר החושך אינו 'אשם' בהם. לחושך יש גם תפקיד חשוב ביצירת המלטונין, אותו נוגד החמצון, האחראי גם על השעון הביולוגי שלנו, ואשר העדרו של החושך (האור) פוגם בהפרשתו.
זיהום אורי
מושג זה מייצג רמת הארה שהינה יתר על המידה. היינו, הארה הרבה מעבר לנדרש לצורך ביצוע הפעילות. בהיבט הגלובלי, די להתבונן בצילום כדור הארץ מן החלל, כדי להבין מהי כמות האנרגיה המתבזבזת על הארה שאיננה מממשת את יעודה.
כאן, בישראל, קשור הדבר לאקלים ולתרבות. בהיותנו מדינה שטופת אור (גם ברוב ימות החורף), כל רמת הארה נמוכה, במיוחד זו הנמשכת לאורך זמן, מעוררת בנו תחושת עגמומיות, מלנכוליות, ואף רמות שונות של דכדוך ודיכאון. על כן, אנו שואפים לאזן רמות הארה אלו, ומכאן הצורך להגיע לרמות הארה עזות. ההקשר השני שזור בתרבות ה- Doing והרעש סביבנו, כדוגמת שיעור שגרתי בכיתת הלימוד בבית ספר ממוצע, או צופר הרכב שכבר מזמן 'שכח' את ייעודו המקורי לשימוש בשעת חרום בלבד.
כך גם בתאורה. אנו פוגשים זיהום אורי בקניונים, בבתי חולים, במשרדים, בבית, בערים, בתאורת חוצות, בצמתים ועוד. כשם שלא ניתן לחוש בעוצמות או ניואנסים במוזיקה רועשת, כך לא ניתן להבחין בהשתנות ובאופנים השונים בהם אנו יכולים לחוות את האור, כאשר נמצאים בסביבה של זיהום אורי. יתרה מכך, תכנון נכון של מערכת תאורה 'קורא' היטב את החלל ומלווה אותו, את ההשתנות והדגשים שבו, כמו גם את הפריטים, החומרים והגוונים המרכיבים אותו, כך שעוצמת הארה גבוהה מדי, כמוה כביטול או התעלמות מתכונות אלו.
אז מה עושים?
חשוב לספק את עוצמת ההארה הדרושה לביצוע הפעילות, אולם, את רמות ההארה הגבוהות נספק אך ורק באזורים שבאמת צריכים אותן, כך שביחד עם יצירת האור נייצר גם רמות שונות של אפלה. באופן זה, נשמור על אותה רגישות המתקבלת מן התאורה, ועמה גם על אופיו ותכונותיו של החלל בה היא נמצאת.
ומה עם השיר?
רגע לפני מסיבת חנוכה, נזכיר לילדים החמודים, שאנו משתמשים ב'חושך' כמטאפורה המייצגת רוע, בדידות וכדומה, אולם הוא עצמו – לא עשה לנו דבר רע, ולעיתים הוא עשוי להיות גם הזדמנות. צאו עמם לשדה הפתוח, הרחק ממקום ישוב, והתבוננו ביחד באורו הנוגה של הירח ונצנוץ הכוכבים, על רקע האפלה המבורכת.
רוצים לדעת עוד?
כתבו אלי את שאלתכם ואשמח לענות.
חג שמח ומואר
רמואל
אדריכל במזכרת בתיה אדריכל מזכרת בתיה אדריכל רם סגל תכנון תאורה יעוץ תאורה